|
לכבוד גלבוע רונית ורונן
כולם כתבו מכתבי תודה, ואילו אנו רוצים דוקא להתלונן:
מרגע שפגשנו בכם הכל היה חשוד
ממתי מראיינים מי שרוצה לבוא לטיול?
ואכן כבר ביום הטיול הראשון הבנו שצדקנו
עבדתם עלינו בגדול, למלכודת נפלנו.
קמנו כל בוקר עם הפתעה מתוקה-
האם אתם לא יודעים שהיא לגזרה מזיקה?
ומדוע קניתם תנור כשהיה לנו קר?
היינו יכולים להתכרבל כולנו מתחת לכר!
ןלמה לקחתם אותנו לראות נופים עוצרי נשימה?
כדי שלא נרצה לארץ לחזור? באמת בשביל מה?
האם זה לא נראה לכם חסר התחשבות
לראות ארמונות ובפיורדים לשוט?
הרי אתם יודעים שאחר כך צריך לחזור לעבודה,
ולהיזכר בטיול בעצבות וערגה.
ואיזו בחירה משונה של אנשים,
כולם נחמדים, וטובים, וחמים.
לא יכולתם טיפה לגוון?
שיהיו קצת ריבים? שיהיה מעניין?
ומאיפה היתה לכם החוצפה הרבה
לחבק לנו את הילדים כך בלי שום סיבה?
איך נוכל לספר לכל מי שבתמונות יתבונן,
שרותם לא רוצה אבא - אמא אלא רק את רונן!
ואיזה בזבוז זה לתת לחם לברוזים עיזים ודגים-
כשיש באפריקה ילדים רעבים?
וגם מפלים אדירים ראינו פעמיים
איפה החינוך לחיסכון במים?
ובערב לאחר יום טיול מפרך
נאלצנו לאכול פונדו מפנק.
וכשכבר היינו ממש ממש עייפים
נחרדנו לשמוע את עצמנו בקריוקי מזייפים!
ובכל כניסה לאתר במקום להידחף בתור בעצמנו,
קניתם לנו כרטיסים במקומנו.
ואם כבר קניות אז הנה עוד תלונה:
למה צריך בכל בוקר לבחור בין קוראסון ללחמניה?
איך בכלל העזתם לחשוב על הכל,
לדאוג לכל פרט מקטן עד גדול?
ומילא, אם כבר לדאוג ולסגור את כל החורים,
אז למה לא רק לנו? למה גם לאחרים?
ולבסוף התלונה הכי חשובה, רונית ורונן,
איך לא השארתם לנו על מה להתלונן?
תודה על טיול נפלא
וחווייה בלתי נשכחת.
אוהבים ומקוים לשמור על קשר
רותם, אלון, גיא, יעל ודותן כנען. | 
